ירושלמי- למה פורים ביד ולא ביג?

מדוע אנחנו עושים את ימי הפורים ביום ארבעה עשר? הרי לכאורה היה ראוי יותר לעשות זאת ביום שלושה עשר, היום שהתהפך עלינו לטובה?

בבבלי בתחילת מסכת מגילה אומרים שיום שלושה עשר הוא היום העיקרי שעל מה שקרה בו אנחנו שמחים בפורים. הסיבה שעושים זאת ביום שלמחרת, היא כדברי הכתוב, שבאותו הדור נחו מאויביהם ועשו משתה ושמחה ביום ארבעה עשר, אבל באמת עיקר הנס היה ביום הקודם.

לפי שיטה זו, כאשר באים לדקדק בפסוקי המגילה, כדי ללמוד מהם שניתן לקרוא את המגילה כבר מיום אחד עשר באדר, לבני הכפרים, אין צורך למצוא רמז לכך שאפשר לקרוא את המגילה ביום שלושה עשר (לבני הכפרים), כי הוא שייך לפורים מעיקרו. "עיקר הנס בו היה " (רש"י).

בירושלמי יש התייחסות אחרת.

בירושלמי אומרים "יום שלושה עשר יום מלחמה היה, הוא מוכיח על עצמו שאין בו ניחה". בירושלמי אומרים שיום זה ממש לא מתאים לשמחת פורים. השמחה היא ביום בו נחו. יום שלושה עשר הוא יום מלחמה, ההיפך מהמנוחה. 

לכן הוא לא כל כך ראוי לקריאת המגילה. הסיבה לכך שבסופו של דבר גם בו קוראים במצבים מסויימים, היא מפני שכיון שהימים שלפניו ושלאחריו ראויים לקריאה, גם הוא נכלל בתקופת ימי קריאת המגילה. אבל הוא בפני עצמו, הפוך מתוכן השמחה.

נמצאנו למדים שיש כאן שתי התייחסויות הפוכות ליום זה. בבבלי הוא הכי פורים, ובירושלמי הכי לא.

כנראה שיש הבדל בין התלמודים במהות השמחה. 

בבבלי השמחה היא על כך שיצאנו ממיתה לחיים (כדברי הבבלי בדף יד), כפשט דברי המגילה.

בירושלמי נראה שהשמחה אינה בעיקר על הנצחון במלחמה. במדרשי ארץ ישראל מודגש שהעניין שלשמו מכוון כל העניין הוא בניין הארץ ושיבת ציון, שהתחילה לפני כן, והתעכבה בתחילת מלכות אחשורוש, בעצת ושתי והמן. ההצלה מהם, וההטיה של אחשורוש לצד היהודים, הביאה לבניין בית המקדש. במדרש מייחסים את בניין הבית לנס המגילה ולמלכות אחשורוש המחודשת, עם מרדכי ואסתר. 

לכן היום בו השיגו מנוחה, ובכלל ההשלכות הלאומיות של נס פורים, הם עיקר העניין. 

בבבלי, תלמוד הגלות, התכלית היא ההישרדות. "אבל אף לא נקודה אחת אידיאלית מיוחדת וחשובה ימצא שם ישראל" (מאמר הדור).

ואם נחבר את התלמודים יחד, יש ללמוד שנס ההצלה הגדול ממיתה לחיים, כפי שמודגש בבבלי, אי אפשר לנתק אותו מארץ החיים, שבניינה הוא עיקר הנס כפי שמודגש בתורת ארץ ישראל. 

"תורת החיים הנצרכת לדור של עקבא דמשיחא, מוכרחת להמשך מארץ החיים ממקום בית חיינו." (מאמר הדור)

גם בדורותינו, היה איום גדול וצרה גדולה, ברובד החיים, בשואה האיומה, וזה הופיע בעולם תוך כדי הבניין של הארץ, והתקומה שלנו מהשואה הדגישה לנו מאוד עד כמה בניין ארץ החיים, בית חיינו, אחוז עם חיי העם הזה היטב היטב.

יתן ה' ונזכה בימים אלו לעלות קומה בשני הרבדים הללו.